הסכמי ממון המסדירים מראש את הניהול הפיננסי של המשפחה ההולכת ונבנית,הפכו להיות מקובלים בציבור הכללי בישראל בשנים האחרונות. נקודה ראויה לציון בהקשר זה הוא שהסכם קדם-נישואין ממוני הינו בעצם מושג יהודי עתיק יומין – שהרי גם הכתובה בעצם התקשרות חוזית.
בהתחשב בשתי הנקודות הללו, פותחו בעשורים האחרונים הסכמי קדם-נישואין בין בני הזוג שיאפשרו לאישה להשתחרר מקשר הנישואין גם כאשר הבעל אינו רוצה בכך. כבר מאמצע המאה הקודמת רבנים בגולה עודדו – ועדין מעודדים – זוגות הנישאים לחתום על הסכם למניעת סירוב גט, טרם החתונה. בישראל, החתימה על הסכמים אלה העשה נפוץ רק בעשור האחרון.
מאחר שלפי ההלכה הגבר הוא זה המחליט אם ייתן גט ומתי ייתן אותו, מנסה ההסכם לאזן במידת האפשר את יחסי הכוחות הלא שוויוניים שבין בני הזוג. הדבר נעשה על ידי יצירת תמריץ כלכלי – לפיו אם יסרב הגבר לתת גט, יהיה עליו לשלם דמי מזונות מוגדלים לאישה עד למתן הגט. הסכם כזה מחייב את בני הזוג מבחינה משפטית-חוזית ומבחינה הלכתית.
גורמים רבים רואים בהסכמי טרום נישואין פתרון המניח את הדעת. מצד שני ברור שהסכם ממוני אינו בא במקום המעמד האישי של הצדדים. מתן הגט עדין תלוי ברצונו הטוב של הבעל. ברם, הניסיון בארה"ב מוכיח שלמרות זאת, הסכם כזה מספק, התחילת תהליך הגירושין, תמריץ ממוני לאיש לגרש את אשתו בפועל. באשי משתכנע שעדיף להתגרש מתוך משא ומתן שקט, אחרת תיפול עליו גזרה כלכלית.
למרות הסתייגויות אצל חוגים בודדים בממסד הדתי, יש הסכמים שזכו לתמיכה רבנית. היתרון הבולט של כל ההסכמים הוא בכך שאפשר לאשר אותם בפני נוטריון, רשם נישואין, בית דין או בית משפט וכאשר ההסכם אושר בפני בית דין או בית משפט – יש לו תוקף של פסק דין – ומובטח שאם הזוג ייפרד וירצה להפעיל אותו, בתי המשפט יכבדו אותו כחוזה לכל דבר.
